(א) אשה שנשאת – כ׳ בר״י אות ג׳ יש לחקור אם שתי אחיות מת בעליהן הראשונים אי נחשבו קטלניות ושוב כל חדא מנייהו לא תנשא אף לשני והאחות השלישי לא תנשא גם לראשון כי היכא דקי״ל ביו״ד סימן רס״ג לענין מילה דאחיות מחזיקות. ועלה במחשבתי דלמ״ד מעין גורם יש צד לומר כן כמו לעיל סי׳ ב׳ במשפחת נכפין וגבי מילה ביו״ד שם אבל למ״ד מזל גורם פשיטא דלא אמרינן בזה אחיות מחזיקות והא דלא אמר בפ׳ הבע״י דאיכא בינייהו הא כבר כתבו התוס׳ ב״ב דף ה׳ דבכמה דוכתי לא חייש לומר אלא חדא או תרי מילי ע״ש:

(ב) או נתארסה – עבה״ט מ״ש ופי׳ הרא״ש מזלה גרם היינו פרנסה כו׳ ועיין בתשובת נו״ב סימן ט׳ שהמציא ע״פ זה קולא אחת דאשה שהיא אשת חיל ומצלחת במו״מ גם אחר מיתת בעלה מותרת למאי דקי״ל מזל גורם דהרי אין מזלה גורם לעניות ומ״מ לא מלאו לבו להתיר בפירוש אך מי שרוצה למיעבד עובדא (ולסמוך על הרמב״ם שהביא הב״ש סק״ב) יהיה לו יתד קצת לתלות בו ולהסיר הפחד מלבו ע״ש. ועיין בשו״ת תשובה מאהבה ח״א סימן צ״ב שהעתיק דברי הרמב״ם בתשובת פאר הדור באריכות וכתב עליו משמעות דבריו דוקא אם נשאת לראשון ושני אבל אם נשאת לשלשה אנשים ומתו כשאלתך גם הרמב״ם מודה כו׳ אמנם אחרי שכתבת שבעל א׳ מת זקן ואחד אשר נשאה נגד עצת הרופאים שדנו דינו אם ישא אשה ימות אין ברור כ״כ שהאשה הנעצבת הזאת מוחזקת לקטלנית והרי זה דומה למה דאז״ל מפולת שאמרו בריאות ולא רעועות ודכוותה בחורים אבל לא זקנים ואנשים בריאים ולא חולים. גם יש לצרף מ״ש מורי בנו״ב להמציא קולא אחת כו׳ ע״ש. והנה מ״ש דאם א׳ היה זקן אין ברור כו׳ כ״כ הב״ש סק״ו הובא בבה״ט סק״ז ועי׳ בר״י אות י׳ שכ״כ בשם מהרי״ו ס״ קפ״ג דאם א׳ זקן אינו מהמנין וכתב ע״ז ויש סמך לזה מירושלמי פ״ג דתענית בתים שאמרו בריאים כו׳ ואח״ז ראיתי בתשובת מהר״י מלכו סי׳ מ״ז שהביא ראיה הנזכר אך לדינא הוא ז״ל והרב מהר״ר אברהם צמח הסכימו להיפך וכ׳ עוד הבר״י שם אפשר דאף לדעת מהרי״ו אם הזקן מופלג נהרג הוא לבדו או נפל ומת למאי דקיי״ל מזל גורם הזקן הזה מן המנין דכיון דאיקטול ולא מת על מטתו גם עד זקנה קטלנית היא עכ״ד מיהו כבר כתב הרמ״א בהגה לקמן דמקילין כמ״ד מעין גורם ובנהרג אינו כלום. אמנם היכא שגם אחותה כבר מת בעלה הראשון בזה יש מקום לומר דממ״נ היא קטלנית ע׳ לעיל סק״א. ועיין בס׳ עיקרי דינים ליו״ד סי׳ י״ד אות ח׳ בענין זה. ועיין בתשובת קהלת יעקב מהגאון מקארלין סימן ד׳ שהאריך ג״כ בענין זה ובעובד׳ דידיה לא היו לה רק שני אנשים. והאריך להביא ראיות דעיקר הלכה כרשב״ג בכל דוכתי רק חומרא בעלמ׳ הוא שהחמירו לפסוק בנישואין כרבי וכתב דלכן נוכל לסמוך כל שיש סברות וצדדין להקל כיון שהעידו פוסקים שנהגו רבים וגדולים להקל בזה״ז וכבר כתבו הפוסקים לענין לקדש הקטנה דאסור מדינא דש״ס דעתה נהגו להקל משום דקשה עתה למצוא זיוויג הגון (ע״ל סי׳ ל״ז ס״ח בהג״ה) כן י״ל בנ״ד ובפרט באשה ששהתה עם אנשים הראשונים זמן רב והולידו בנים ובנות וגדלו והצליחו יש לתלות מה שמתו אנשיה לא מצד מזל דידה או מעין זה רק מטעם אחר ועוד יש בנ״ד סמך נכון להקל ממ״ש בתשובת נו״ב להתיר באשה עשירה ומוצלחת כו׳ ומצורף לזה שלפי הנשמע לא היה בעלה בבריאותו מעת בואו פה וגם הראשון כך היה וידוע מה שצידדו להקל בזה מדברי הגמרא גבי מפולת כו׳ ע״כ לדעתי אין להחמיר ויוכל נפש היפה לסמוך בזה כו׳ ע״ש ומשמעות דבריו דבריו לה שלשה אנשים אין לסמוך על שום סברא וצד להקל. ועיין בתשובת גליא מסכת סי׳ י״א באריכות: ועיין בתשובת חתם סופר סי׳ כ״ג מבואר שם דאף לדעת הרמב״ם דאם נשאת לא תצא זהו במי שנשא בלא שאלת חכמים והרי קמן דלא קפיד וליכא סכנתא להרמב״ם אבל מי שבא לשאול וא״כ הרי קפיד והורו לו דלא תנשא ואחר כך נשאה אותו באמת אפילו נשאת תצא כיון דקפיד חמירא סכנת׳. וכתב עוד דמ״ש התה״ד וכן הסכים הב״ש דאם היה א׳ מהם זקן יש לתלות בזקנה האי זקן נ״ל בר שבעים דאינו בר ששים הלא אביי נמי חיה שיתין שנין כדאית׳ בר״ה י״ח ע״א ואיך אמרו דביתהו דרבא לאלמנת אביי קטלית תלת כדאיתא בכתובות ס״ה אעפ״כ לא מקרי זקנה לענין זה אלא כבר שבעים ע״ש. ושם בסי׳ כ״ד אודות אשה ששהתה עם בעלה עשרים שנה ומת בזקנתו ונשאת לשני מי שידוע חולי ומכאובים מאז ומת ונישאת לשלישי מופלג בזקנה ומת ועכשיו מתה אחותה ורוצה בעל אחותה לישאנה ואומר שאינו מפחד כלל וכדעת הרמב״ם אך מהרי״ו כתב בי׳ אנשים גם הרמב״ם מודה ולהרא״ש כופין להוציא מכ״ש שלא יכנוס אלא שכתב הרב השואל נחשדת ומצוה להשיאה ועוד שהיא מתפרנס ממעשה ידיה והנו״ב כתב להתיר כו׳ והוא ז״ל השיב כי דברי הנו״ב לא שמיעא לי כלומר לא ס״ל אבע״א גמרא אבע״א סברא כו׳ אך נ״ל קצת להקל דבב״י מביא דברי התה״ד שכ׳ שמעלימים עין מפני שלפעמים המה ילדות ואיכא למיחש לקלקל וכוונתו נראה דס״ל כהראנ״ח דביבום לא חיישינן לקטלנית משום שומר מצוה כו׳ וא״כ גם בילדה היכא דאיכ׳ למיחש לקלקולא זה הנושא אותה ה״ל כשומר מצוה כולי ואם כך בחששא בעלמא מחמת שהיא ילדה מכ״ש בנד״ז שהיא חשודה באמת טוב ויפה להציל מעון ועוד יש לצרף הא דחזינן דהיתה עם בעלה הא׳ עשרים שנה ונתפרנסה ממנו ומת כדרכו זקן ושבע ואח״כ לא אתחזקה אלא תרי זימני ואיכא רמב״ם וריב״ש דמתירים ואף להחולקים י״ל הלא גם שניהם לא היה א׳ מהם שלא היה ראוי למות מחמת עצמו כולי ומסיים הרי יש כאן צדדים להתיר באופן שאם ירצה הרביעי לסמוך על זה אין אנו מוחין בידו אבל לא אחליט להתיר לרבים כ״א לזה שרוצה למיעבד עובדא בנפשיה לא נחסום אותו ע״ש):

(ג) לא תנשא – עיין בתשובת הרדב״ז ח״ב סימן תרס״ח שנשאל באשה שמת בעלה ראשון ונשאת לאחר ונתן לה השני גט על זמן ומת בתוך הזמן אי אשה זו קטלנית. והשיב אם נתן לה גטה במעכשיו כנהוג ברוב הגיטין הנמסרות לזמן כיון שהגיע הזמן ולא בא הרי היא מגורשת למפרע ואינה זקוקה ליבום הילכך לא הוי קטלנית אלא מגורשת ומותרת לינשא לשלישי לכ״ע ואם מסר לה הגט ואמר לה ה״ז גיטך ולא תתגרשי בו עד זמן פלוני ומת בתוך הזמן אינה מגורשת דאין גט לאחר מיתה וזקוקה ליבום והרי כשאר האלמנות ובתרי הוי חזקה והרי הוא קטלנית וברור הוא עכ״ד:

(ד) לשלישי – עבה״ט ומ״ש בשם הלק״ט שתי נשים צרו׳ כו׳ עיין בפ״ת ליו״ד סימן רס״ג ס״ב הבאתי בשם תשובת שבו״י ח״א סי׳ ע״ט שחולק עליו דכל ספק כי האי ראוי לאסור דחמירא סכנתא מאיסורא ע״ש. ומ״ש עוד קטלנית מתייבמת כו׳ ע׳ בספר בר״י שהאריך בזה והביא שכן דעת הרמב״ם בתשובה הביאה מהר״ם אלשקר סימן ע״ט ובכ״מ פכ״א מהא״ב וכן בתשו׳ הרלנ״ח סי׳ ל״ו עלה בהסכמה דקטלנית מותרת להתייבם אף לדעת הרא״ש אולם בתשובת הרד״ך בית שני חדר י״ג חלק על הרנ״ח ואסיק דלדעת הרא״ש גם ביבמה איסור קטלנית (ותשובה זו נעלמה מהרב ח״צ ז״ל דהוי תנא דמסייע לי׳ ובכלל דברי הרלד״ך דבריו) והביא ג״כ דברי הח״צ (שהזכיר הבה״ט ונשא ונתן בדבריו דישלדחות ראייתו ע״ש ועמ״ש לקמן סי׳ קס״ה ס״ק ה׳ בשם נו״ב מזה וכתב עוד הבר״י שם אות ב׳ לדברי הרא״ם והרלנ״ח וסיעתם דאין איסור קטלנית ביבמה גם לדעת הרא״ש יש לחקור יבמה שנתיבמה שני פעמים ומתו היבמין אם גם באופן זה נימא דתתייבם לשלישי כיון דראינו דזו הוחזקה קטלנית גם ביבום ודעתי נוטה דלא פליג עכ״ד ע״ש:

(ה) או מת בדבר – עיין בתשובת הרדב״ז ח״ב סי׳ תרפ״ב שדעתו ג״כ להקל בענין זה שאם מתו שני בעליה בדבר ר״ל מותרת לינשא לשלישי אך כתב דדוקא בידוע בודאי שמת מחמת הדבר כגון שיש לו מורסא או אות אחר מאותות הדבר ר״ל אבל אם יש ספק בדבר אזלינן לחומרא דספק סכנתא הוא ואף בידוע דוקא במתו שנים יש להקל כיון דאיכא מאן דפסק כרשב״ג אבל אם מתו שלשתם במגפה דחזקה גדולה היא לא תינשא לרביעי והבו דלא לוסיף עלה ע״ש:

(ו) אשה שנתגרשה – עבה״ט מה שהקשה דהו״ל לומר איכא בינייהו דגירשה ועיין בשו״ת תשובה מאהבה ח״א ס״ס צ״ב שכתב דל״ק מידי ע״ש:

(ז) שתי נשיו – עבה״ט וכן בספר בר״י אות י״ב דחה ג״כ דברי הח״מ ואין לדחות דין זה למילה ע״ש: (גם בתשובת חתם סופר סימן קל״ו מיישב דעת הש״ע דהכא לכ״ע אין חשש ע״ש):